Le texte Le vocabulaire Les révisions
Dmaye
Daf 20b
משנה: 20b הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאֶחָד נוֹטֵל אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשָׁה וּשְׁלִישׁ וְאוֹמֵר אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה חוּלִין וּשְׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. וּמֵהַחוּלִין שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו (וּשְׁאָר חַלָּה) וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת.
Traduction
Celui qui veut distraire d’un coup l’oblation sacerdotale (terouma ) et celle de la dîme (un sur cent) devra prélever (imaginairement) une part sur trente-trois et un tiers (3 p. 100) (202)Deux pourl'oblation sacerdotale et une pour celle de la dîme. Le prélèvement est plus aisé lorsque le tout (les 100 parts) est divisé en trois sections. et dire: ''Je prends un du cent de ce qui est ici; de ce côté, je considère tout comme profane (203)C'est-à-dire affranchi, mais non sacré.; que le reste (des deux parts restantes sur 100) soit sacré comme oblation pour le tout (204)Car il est interdit de fixer la dîme avant la grande oblation (trouma).; que sur la centième part profane qui se trouve ici (désignée comme profane), l’on prenne la dîme de ce côté, ainsi que le reste qui l’avoisine (205)''C'est-à-dire les quatre parts; ce sont en tout dix tiers de dîme sur cent tiers.''; que dans la part désignée par moi (le tiers) comme dîme (nominative), soit comprise l’oblation de la dîme, puis (dans les 9 tiers restants) que l’on prenne la Halla (s’il y a lieu), et enfin la seconde dîme à droite ou à gauche (à côté)''. Et l’on rachète contre argent ces parts distraites mentalement (en total, c’est le 20e ou 5 pour 100).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד. מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה''ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה:
נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש. כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל''ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה:
ואומר א' ממאה שיש כאן ה''ז בצד זה חולין. כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה''ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה:
ושאר. אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה:
ומאה חולין שיש כאן. כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו:
ושאר חלה. כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג''כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא:
ומעשר שני. יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח''כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל:
גמ' תני. בתוספתא (פ''ה):
וכמה הן. בין הכל שצריך להפריש:
א' מעשרים. במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ''ח והרי הן שתים לצ''ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ''ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר:
ואומר א' ממאה וכו'. כדפרישית במתני':
הלכה: תַּנִּי הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה כְּאַחַת נוֹטֵל כְּדֵי תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה כְּאַחַת וְכַמָּה הֵן אֶחָד מֵעֶשְׂרִים. וְאוֹמֵר אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי הֵן בְּצַד זֶה חוּלִין טֵבֵל וְעוֹד אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה סָמוּךְ לוֹ וְהַשְּׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. וּמֵהַחוּלִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וְזֶה שֶׁעָשִׂיתִי חוּלִין טֵבֵל עָשׂוּי מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת.
Traduction
On a enseigné (206)''Tossefta, 5; casuistique de Josua Tarnopol, traité Orah Hayim,18.'': si, outre l’oblation sacerdotale et celle de la dîme, on veut prélever en même temps la Halla, cela se peut en prenant le vingtième (207)Soit 5 pour 100, répartis comme suit: 2 pour l'oblation (trouma), 1 pour celle de la dîme et 2 pour la Halla., et l’on procède ainsi: une part sur les cent de l’ensemble sera considérée comme profane de ce côté et non rédimée; puis à côté, supposons un 48e (pour la Halla), le reste servira pour la grande oblation sur le tout; de la part réservée comme profane et qui a été déclarée non rédimée, on consacre la dîme, et, près de là, le reste des autres dîmes; de la partie consacrée comme dîme, on prélève l’oblation de la dîme (100e); quant à la seconde dîme placée à droite ou à gauche de là, on la rachète contre argent (pour éviter l’inconvénient d’aller la consommer à Jérusalem).
Pnei Moshe non traduit
חולין טבל. כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני':
ומהחולין שיש בו. מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני':
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. תַּנִּי רִבִּי חִייָא כּוֹלְלָן בְּרָכָה אַחַת.
Traduction
R. Samuel bar Nahman dit qu’en ce cas il faut prononcer cinq bénédictions (savoir pour la grande oblation, pour la 1re dîme, pour l’oblation de la dîme ou 100e, pour la Halla et pour la seconde dîme). Selon R. Hiya, on les réunit en une seule bénédiction, de même que l’opération des prélèvements a été faite simultanément.
Pnei Moshe non traduit
חמש ברכות. לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני:
כוללן בברכה אחת. מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו''א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת:
עַד כְּדוֹן כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל אִין יֹאמַר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִמְצָא מַפְרִישׁ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֵׁלּוֹ.
Traduction
Cette simultanéité s’explique lorsqu’il s’agit d’un sacerdote ou d’un lévite (208)Certaines parts étant à lui. Cf. (Maasser Sheni 5,5).; mais, si c’est un simple Israélite, comment peut-il prélever une part légale, l’oblation de la dîme, sur celle qui ne lui appartient pas?
Pnei Moshe non traduit
עד כדון כהן לוי. ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת''ל כן תרימו גם אתם וא''כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו''מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת:
וישראל. בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת:
אין יאמר תרומת מעשר. אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי:
Dmaye
Daf 21a
21a מַעֲשֵׂר וְאַחַר כַּךְ תְּרוּמָה נִמְצָא מַקְדִּים. תְּרוּמָה וְאַחַר כַּךְ מַעֲשֵׂר נִמְצָא אוֹ פּוֹחֵת מִמַּעְשְׂרוֹתָיו אוֹ מוֹסִיף עַל מַעְשְׂרוֹתָיו כְּהָדָא דְתַנִּי הַפּוֹחֵת מִמַּעְשְׂרוֹתָיו מַעְשְׂרוֹתָיו מְתוּקָּנִין וּפֵירוֹתָיו מְקוּלְקָלִין. הַמַּעֲדִיף עַל מַעְשְׂרוֹתָיו מַעְשְׂרוֹתָיו מְקוּלְקָלִין וּפֵירוֹתָיו מְתוּקָּנִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּסָמוּךְ עַל תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא. מַהוּ תְּנַיי בֵּית דִּין. עַד מַקוֹם שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה.
Traduction
De plus, l’ordre des prélèvements, si même c’est un sacerdote ou lévite, serait défectueux; car, si on prélevait la dîme et ensuite l’oblation sacerdotale, l’interversion serait illégale; si au contraire l’obligation précède la dîme (comme il n’est pas permis pour l’oblation de la mesurer, ni de la peser, ni de la compter), il se trouverait que l’on diminue ou que l’on augmente la part des dîmes. C’est ainsi que l’on a enseigné (209)Tossefta, 1. c.: si l’on prélève une part trop petite de dîme, cela suffit comme devoir rempli, mais pour les fruits rédimés c’est insuffisant (il est à craindre qu’il ne s’y trouve des parcelles consacrées, revenant au sacerdote sur le 100e); si l’on donne une trop grande part de dîme, il est à remarquer qu’il y a là une parcelle d’oblation, de sorte que la dîme est inapte à la consommation des lévites, mais les fruits sont régulièrement rédimés. Comment donc agir? Selon R. Yossé, on admet que le prélèvement approximatif a lieu en se basant sur les conditions prescrites par le tribunal.
Pnei Moshe non traduit
מעשר ואחר כך תרומה. כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ''ג דתרומות תרומה ואח''כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח''כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש''ס:
כהדא דתני. מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ''ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא:
הפוחת ממעשרותיו. שאינו מפריש אלא תשעה או פחות:
מעשרותיו מתוקנין. מה שהפריש חל מעשר עליו:
אבל פירותיו. של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי:
והמעדיף על מעשרותיו. שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא:
אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב''ד הוא. כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב''ד ועד כמה יפריש:
עד מקום שהדעת טועה. כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר:
מהו תניי בית דין. ומהו עוד תנאי בית דין:
מַהוּ תְּנַיי בֵּית דִּין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא קוֹבֵעַ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בִּצְפוֹנוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִדְרוֹמוֹ וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר בִּצְפוֹן צְפוֹנוֹת. מַהוּ תְּנַיי בֵּית דִּין. הוּא לִכְשֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבְּעוֹדֶף פָּדוּי. עַד כְדוֹן בְּיָבֵשׁ בְּלַח.
Traduction
Qu’est-ce que l’on entend par là? La mesure sera approximative (sans souci du plus ou moins), au delà de laquelle la pensée ne va guère. On entend par là, selon R. Yohanan, la fixation de la première dîme au nord, de la seconde dîme au sud, et l’oblation de la dîme à l’extrême nord (210)Cf. (Orla 2,1), commencement. Ce procédé permet d'être précis plus tard.; enfin on entend par là que le rachat de la seconde dîme, même au-delà de son prix (211)(Maaser Sheni 4,3)., est valable (il n’est guère possible d’être rigoureusement exact). On sait donc maintenant comme l’on doit s’y prendre pour des objets secs (dont il est facile de déterminer l’emplacement); mais comment faut-il s’y prendre pour des liquides? (Il n’y a pas de réponse à cette question, parce qu’il va sans dire qu’il suffit de laisser la fin, ou reste, pour les prélèvements légaux).
Pnei Moshe non traduit
כדי שיהא קובע וכו'. כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה:
מהו תנאי בית דין. ומהו עוד תנאי בית דין:
לכשיפדה מעשר. שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב''ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א''נ דה''ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב''ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני:
עד כדון ביבש. הא דאמרת דתנאי ב''ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב''ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ''ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין:
בלח. כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ''א במנין והרי כאו''א ניכר בפ''ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא:
הֲוָה לֵיהּ מֵאָה תְאֵינִין חַמְשִׁין רַבְרְבִין וְחַמְשִׁין דְּקִיקִין. אִין נְסַב מִן רַבְרְבָיָא צָרִיךְ מֵיסַב תֵּשַׁע. מִן דְּקִיקָתָא צָרִיךְ מֵיסַב אַחַד עֶשְׂרֵה. נְסַב עֲשָׂרָה רַבְרְבָיָא אִית תַּמָּן חָדָא חוּלִין וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא אוֹתָהּ חוּלִין עוֹשֶׂה אוֹתָהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר. וּכְתִיב תְּרוּמַת י֨י מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְלֹא חוּלִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא מַתְנֶה וְאוֹמֵר מַעֲשֵׂר הַזֶּה שֶׁהַפֵּירוֹת הַלָּלוּ חַייָבוֹת הֲרֵי הוּא קָבוּעַ בִּתְחִילַּת כָּל עוֹקֶץ וְעוֹקֶץ וּמְהַלֵּךְ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ בְּכָל עֶשֶׂר מֵסַב אִית בְּהוֹן חָדָא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְכָל שֶׁהוּא חוּלִין.
Traduction
Si quelqu’un a cent figues, dont 50 grosses et 50 petites, on prélève les parts dues, soit en prenant neuf des grosses (dont 4 pour les petites), soit onze des petites (dont 6 pour les grosses); si l’on prenait dix des grosses (ce qui serait au-delà de la mesure voulue), il s’y trouverait une petite part non due, ou profane, et il serait à craindre que cette part profane ne devienne la dîme sacerdotale pour autre chose; or, comme il est écrit: l’oblation divine sera la dîme de la dîme (Nb 18, 26) il n’est pas permis de prélever cette part sacerdotale sur la dîme au moyen du profane libéré. Comment donc faire? Voici comment on opère, dit R. Aboun bar Kahana: on exprime la condition que l’oblation de dîme due pour ces fruits soit fixée au commencement de chaque tige, et l’on continue à procéder ainsi pour tous les dix, puis on prend la dernière à titre d’oblation de la dîme, en ayant soin d’indiquer qu’une parcelle est profane (pour qu’il n’y ait pas de confusion).
Pnei Moshe non traduit
הוה לי' מאה תאנים. כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות:
אין יסב מן רברביא. ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע:
מן דקיקתא. ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן:
נסב עשרה מן רברביא. ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י''א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ''ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א''נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א''א לעשות חולין לתרומת מעשר:
א''ר בון בר כהנא. דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר:
מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין. כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או''א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source